העומק הרוחני של המקווה: מסע של התחדשות וחיבור

למילה "מקווה" יש שורש לשוני משותף עם המילה "תקווה" – והקשר הזה אינו מקרי. לאורך הדורות, שימש המקווה כמקור של תקווה, התחדשות והמשכיות עבור העם היהודי. הטבילה במי המקווה מחברת אותנו לעבר, לנשים הרבות ששמרו על מצווה זו, חיזקו את משפחותיהן וחיזקו את היוסן של עם ישראל גם בזמנים הקשים ביותר. וכשם שהוא גשר לעבר, המקווה הוא גם גשר לעתיד.

המקווה הוא הרבה יותר ממבנה פיזי – הוא הזדמנות, מרחב שמזמין חיבור. הוא מחבר אותנו לעצמנו, לבני זוגנו, לקב"ה, ולדורות שיבואו. תורת החסידות מדמה את המקווה לשכינה, הנוכחות האלוקית. כאשר אנחנו טובלות במקווה, אנו עוטפים את עצמנו במקור הקדושה – כל חלק בגופנו נוגע במים, ובכך גם בכוחו של האלוקי.

מי המקווה חייבים לבוא ממקור טבעי – מי גשמים – שמגיעים אך ורק מה'. המים הללו קיימים מאז ראשית הבריאה, נעים במחזור מתמשך של אידוי וירידת גשמים, בקשר בלתי פוסק לשורש הקיום. הגשם, שהוא מעבר לשליטת האדם, מזכיר לנו את נוכחותו המתמדת של הקב"ה בחיינו.

בנוסף, על המקווה להכיל ארבעים סאה של מים – מספר בעל משמעות עמוקה במסורת היהודית. ארבעים מסמלים שינוי מהותי: המבול ששינה את פני העולם, ארבעים הימים שבהם משה שהה על הר סיני וקיבל את התורה, וארבעים ימי התשובה מאלול ועד יום כיפור – כל אלה הם דוגמאות מובהקות. כשם שרגעים אלו חוללו מהפכות עמוקות, כך גם הטבילה במקווה מאפשרת לנו שינוי פנימי עמוק, התחדשות רוחנית ולידה מחדש. אותו גוף פיזי נכנס ויוצא מהמים, אך עם האפשרות לצאת מהמים עם התעלות רוחנית.

אחד ההיבטים היפים ביותר של המקווה הוא הכוללניות שבו – הוא מקבל כל אדם וכל גוף. אנחנו נכנסות אליו במצבנו האותנטי והפגיע ביותר, והמים מחבקים אותנו בשלמות. המים עדינים אך גם עוצמתיים – הם מזינים ומקיימים, אך גם יכולים לחצוב הרים. הם יוצרים גבולות, אך גם זורמים ומסתגלים. הם נושאים ותומכים בכל מה שמונח בהם, ומאפשרים צמיחה, שינוי והתחדשות. המים, תמצית החיים, משקפים את המסע הרוחני שלנו. הם מקור להזנה, ריפוי ושינוי.

כשאישה טובלת במקווה, ניתנת לה ההזדמנות להתחבר למה שהיא זקוקה לו ביותר באותו רגע. וכל אחת מאיתנו זקוקה למשהו שונה.

אז תתפללי לחוזק אם את זקוקה לו; תתפללי לגמישות אם את זקוקה לה; תתפללי לגבולות. תתפללי לחיבור בזוגיות שלך – עם בעלך או עם הקב"ה. ותתפללי על עם ישראל.

מרכז עדן קיים לאחרונה אירוע בנושא פרידה מהמקווה בגיל המעבר, שבו אחת הדוברות שיתפה כיצד תרגול יוגה מסייע לפקסס את הגוף ולהפחית מתח. היא תיארה טכניקות להפעלת עצב הואגוס ולהבאת חום לאזורים שונים בגוף, שמסייעות לעורר רוגע וחיבור. הדמיון להכנות למקווה (ולחכמתם המופלאה של חז"ל) היה מעורר השראה – לפני הטבילה אנחנו מתבקשות לנקות ולבדוק את עצמנו מכף רגל ועד ראש, לגעת ולהתחבר פיזית לכל חלק בגופנו. וכך, בעזרת תהליך זה, אנו שואפות להרגיע ולמקד את עצמנו לפני החיבור עם בן הזוג. כשאנחנו מתכוננות, נטועות, מחוברות לגופנו ונותנות זמן לעצמנו להירגע ולהתכנס פנימה – אז נוכל להיכנס למקווה.

התהליך הזה אינו רק הכנה פיזית, אלא גם הזמנה למודעות ולשקט פנימי לפני הכניסה למים הטרנספורמטיביים של המקווה.

כשאנחנו טובלות, אנחנו מרשות לעצמנו להיות עטופות במשהו גדול מאיתנו, להתחבר לחום של נוכחות ה' בחיינו דרך המים, ולפתוח את עצמנו לשינוי רוחני. המקווה מציע הזדמנות יוצאת דופן להתחדשות, שבה המים טומנים בחובם אינסוף אפשרויות לשינוי – אם נבחר לקבל זאת.

יהי רצון שכל אישה שנכנסת למקווה תרגיש עטופה, מועצמת ומחוברת. שיהיה זה מקום שבו התפילות נשמעות, ההתחדשות מתממשת, וכוחם של המים מצית שינוי. ושהתפילות העולות מן המקווה יתרמו לביטחון, לשלום ולגאולה השלמה של עם ישראל.

ד"ר נעמי מרמון גרומט היא מייסדת ומנכ"לית מרכז עדן. ניתן ליצור קשר במייל naomi@theEdenCenter.com.