עצרי, אל תשאלי!

למה את לא טובלת אותה כמות פעמים כמו אחותך?”

השאלה נשמעה תמימה מספיק. אני לא טובלת במקווה אותו מספר טבילות כמו אחותי.אך היא הותירה בי תחושת חוסר נעימות. אני לא זוכרת מה עניתי. אני רק זוכרת איך ההערה גרמה לי להרגיש .זה לא היה הזמן או המקום לשאלה כזו, אך האמת היא שיש סיבה לכך שאני טובלת שונה מאחותי. המסורת המשפחתית ידועה: סבתי נהגה לטבול תשע פעמים במקווה, בדיוק כפי שעשתה אמה. רצים קדימה לזמן שאמא שלי הייתה כלה טרייה, ההורים שלי יצאו לטיול חוצה מדינה, מחוף לחוף, מניו יורק לקליפורניה, וליל המקווה נפל בלילה שבו הם היו בעיירה נידחת שבה המקווה היה בשימוש נדיר. זה היה בזמן שעון חורף והמים לא היו מחוממים. אתם יכולים לדמיין איך זה לטבול בליל חורף קר, בבניין קר, במים שלא היו מחוממים וכל זאת עוד באחת הפעמים הראשונות שהייתם צריכים ללכת למקווה? בהחלט טראומה! וגרוע מכך- לאחר שאמא שלי טבלה תשע פעמים, הבלנית גילתה שבור המקווה סגור! משמע, הטבילה לא עלתה והיא נאלצה לטבול שוב במים הקרים. וכך ממשיך הסיפור המשפחתי- באותו רגע היא החליטה לשנות את המנהג המשפחתי למנהג המקובל יותר- לטבול שלוש פעמים בלבד. בשלב מסוים, אחת מאחיותיי החליטה לאמץ את המנהג המקורי של סבתי ולטבול תשע פעמים במקווה. אני לא עשיתי את הבחירה הזו. ומכאן המנהגים השונים.אני מבינה למה הבלנית שמה לב להבדל במנהג. בתור בלנית בעצמי, ראיתי שטבילה תשע פעמים אינה מנהג נפוץ. רוב הנשים טובלות שלוש או ארבע פעמים. לעתים, אני מתבקשת לספור עבור הנשים שקשה להן לעקוב אחר 7 הפעמים שהן טובלות במים. מדי פעם ראיתי נשים טובלות 9, 10 ואפילו 18 פעמים. כמובן שההלכה מחייבת נשים לטבול פעם אחת בלבד. אז, אני מבינה מדוע הבלנית הבחינה בשוני המנהג ביני לבין אחותי. כמה אי נוחות היא גרמה לי להרגיש! בזמנו לא יכולתי להגיד למה. זמן לא רב אחרי החוויה הזו, הפכתי בעצמי לבלנית. במהלך ההכשרה, אחד הדברים הראשונים שהמורה שלי לימדה היה: “יש שני דברים שאישה אף פעם לא רוצה להרגיש כשהיא במקווה – שמתבוננים עליה וששופטים אותה. בינגו! היה לי פלאשבק לביקור במקווה באותה עיר, והבנתי שזה בדיוק מה שהרגשתי! המורה שלי המשיכה: תפקידה של הבלנית הוא ליצור חוויה שתעצים את האישה לחזור בפעם הבאה שתצטרך לטבול.

הניסיון שלי, הן כאישה והן ההכשרה שלי כבלנית שעברתי אצל רובין נימן זצ”ל ומרכז עדן, הוא שמנחה אותי כיצד לתפקד כשאני בעבודה. אין מצווה אחרת שיכולה לגרום לאדם להרגיש פגיע כמו מצוות הטבילה. כל כך חיוני שאלו מאיתנו שיש להם את הכבוד לשרת את הקהילות שלנו יבינו שאפילו שאלה תמימה יכולה לגרום למישהו להרגיש לא בנוח.

אם אי פעם אתקל בשאלה כזו שוב, הנה מה שהייתי עונה: “זה סיפור כל כך מעניין. אני אספר לך בפעם אחרת.”

רבקי קרסט מתגוררת באפרת, שם היא עובדת כבלנית.