כהשזוגיות מתערערת - והגיע הזמן לטבול

טהרת המשפחה והמקווה מדוברים בדרך כלל בשפה של קרבה, התחדשות וציפייה. אבל כשאת עוברת תקופה מאתגרת בזוגיות, או אפילו שוקלת גירושין, אותן מצוות יכולות להרגיש כבדות, מבלבלות, בודדות, ולעיתים גם כואבות.

Photo by Milada Vigerova on Unsplash

ההלכות עצמן אינן משתנות.אבל המרחב הרגשי שסביבן - משתנה מאוד.

זה מקום עדין מאוד לעמוד בו.מה שתמצאי כאן הוא אוסף הצעות עדינות ומעשיות להתמודדות עם הטבילה במקווה בתקופה שבה את מנווטת את דרכך בתוך אתגרים בזוגיות - בין אם זו תקופה חולפת ובין אם מתמשכת.

בחרנו להביא מגוון נקודות מבט, מתוך הבנה שלא כל רעיון מדבר אל כל אחת, ושונה מהדהד אצל נשים שונות.

1) להפריד בין המצווה לבין הסיפור הזוגי

כרגע, המקווה עשוי להרגיש טעון במשמעות לגבי הקשר עצמו. ככל שתוכלי, נסי לשנות את נקודת המבט:

• זה בינך לבין הקב״ה.

• זה קשור לגוף שלך, למחזוריות שלך, לקדושה שלך.

• זו לא הצהרה על מצב הנישואין שלך.

• את לא הולכת למקווה בשבילו.

• את הולכת כי זו חלק מעבודת ה׳ שלך.

עצם השינוי המחשבתי הזה יכול להקל מאוד על ההתנגדות הרגשית.

2) תני לעצמך רשות להגיע בדיוק כמו שאת

את לא חייבת להרגיש מרוממת.את לא חייבת להרגיש רומנטית.את לא חייבת להרגיש תקווה.

מותר לך להגיע כשאת:

• קהה

• עצובה

• כועסת

• מבולבלת

• מותשת

המקווה מכיל את כל זה.אין חובה להגיע “מוכנה” מבחינה רגשית.

3) לחשוב מחדש על זמן ההכנה

בדיקות והכנות עלולות להפוך אינטנסיביות במיוחד כשאת כבר מרגישה שברירית.

כמה כיווני מחשבה שיכולים לעזור:

• לבצע את הבדיקות בשקט ובפשטות, בלי להוסיף עומס. גם הקפדה על המינימום ההלכתי הנדרש (הפסק טהרה, יום ראשון ושביעי) מקיימת את המצווה - במיוחד כשהתהליך מכאיב רגשית.

• להשאיר את ההכנה טכנית ולא סימבולית.

• להשמיע מוזיקה, פודקאסט, או משהו שמסיח בעדינות את הדעת.

• לא לאפשר לתהליך להפוך לסחרור רגשי.

את מקיימת תהליך הלכתי - לא טקס רגשי.

4) לבחור את המקווה שמרגיש לך בטוח

המקווה עשוי לעורר פגיעוּת עמוקה, במיוחד בתקופה של מתיחות זוגית. שווה לחשוב באופן מודע איפה ואיך את טובלת.

יש נשים שמעדיפות את המוכר והקבוע. אחרות - במיוחד בקהילות קטנות, עשויות להרגיש נוח יותר להגיע למקווה אחר, שבו פחות יפגשו צוות מוכר וירגישו פחות חשופות בתקופה רגישה זו, או לטבול ללא נוכחות בלנית אם הדבר מתאפשר.

אין בחירה אחת נכונה. מה שחשוב הוא לבחור במה שמרגיש לך בטוח ופחות שוחק רגשית, ולאפשר לעצמך לשנות בחירה כשצריך.

5) לאפשר לתפילה להשתנות

את לא חייבת להתפלל על שלום בית אם זה מרגיש חשוף מדי.

אולי תבחרי להתפלל על:

• בהירות

• כוח

• רוגע

• כבוד עצמי

• הכוונה

• ילדייך או משפחתך

ואולי לא תאמרי דבר - ופשוט תתני למים להחזיק אותך.

גם שתיקה היא תפילה.

6) להתכונן לנפילה הרגשית שאחרי

נשים רבות שחוות מתיחות זוגית מתארות גל של עצב, חרדה או ריקנות אחרי ליל המקווה. זה שכיח מאוד.

למה?

• המקווה מסמל חיבור, וכשהקשר מתוח - הפער הזה כואב.

• ייתכן שאת עדיין כמהה לקרבה - רגשית או פיזית - ומרגישה את החסר.

אם המפגש עם בן הזוג באותו ערב קשה מדי רגשית, או שלא תהיו יחד, תכנני לעצמך משהו לאותו לילה:

• חברה שאפשר לכתוב לה או להתקשר

• ספר או תוכן מנחם

• ללכת לישון מוקדם

אל תשאירי את עצמך לבד עם המשקל הכבד הזה.

7) כשהאינטימיות מורכבת

הטבילה מתירה הלכתית קרבה פיזית - אך אינה מחייבת אותה.

כאשר אינטימיות היא חלק מתהליך ריפוי ושני הצדדים מחוברים רגשית - היא יכולה להיות חיובית.אבל כשאין מוכנות רגשית, קרבה פיזית עלולה להיות מבלבלת, מכאיבה, ולעיתים אף פוגענית רגשית.

כאשר בני הזוג אינם באותו מקום רגשי, הציפיות מליל המקווה עלולות להעמיק בלבול ופגיעה.

יש כאן מורכבויות הלכתיות ורגשיות עדינות. את לא צריכה להתמודד איתן לבד.

פנייה לאיש מקצוע מתאים איננה כישלון - אלא חכמה.

8) לאפשר למקווה להפוך לעוגן אישי

כשהכול מרגיש לא יציב, המחזוריות החודשית הזו יכולה להיות:

• משהו קבוע

• משהו מוכר

• משהו שעדיין שייך לך

תזכורת לכך שאת יותר מהמשבר הזה.את אישה שמחוברת לקצב קדוש שקדם לרגע הזה ויימשך אחריו.

9) להיות מאוד, מאוד עדינה עם עצמך

אין דרך “נכונה” להרגיש כלפי המקווה בתקופה כזו.

אם את מרגישה כעס - זה אנושי.אם את מרגישה נחמה - זה אנושי.אם את לא מרגישה כלום - זה אנושי.

הכול מותר.

תפילה אישית במקווה בזמן משבר זוגי

ריבונו של עולם,

אני כאן במים, בדיוק כמו שאני. לא רגועה. לא בטוחה. לא שלמה. פשוט כאן.

אתה יודע מה הלב שלי נושא -הבלבול, הכאב, הפחד, העייפות.אין לי עכשיו מילים לבקש דברים גדולים.

אז אני מבקשת דברים קטנים.

תן לי כוח לרגע הזה. תן לי בהירות לצעד הבא. שמור על ילדיי בשלום שלך. תעזור לי לכבד את הבחירות שלי ותן רוגע במחשבותיי.

אם ריפוי אמור להגיע - הובל אותנו אליו בעדינות.אם שינוי אמור להגיע - החזק אותי יציבה בתוכו.

תן למים האלה לשאת מה שאני כבר לא יכולה לשאת לבד.

תן להם לשטוף מעט מהכובד שאני מחזיקה.

הזכר לי שאני עדיין אני. ראויה. שלמה בעיניך. אישה יהודייה ההולכת בדרך קדושה - גם כשהדרך חשוכה.

אני מניחה את הלילה הזה, את הכאב הזה, ואת הלא־נודע בידיך.

הישאר איתי.