מכתב של אם החתן, בתחילת מלחמה

“שיהיה בשעה טובה.”

כבר 4 חודשים שאני מתפללת שהחתונה של מאירה וגבריאל תהיה בשעה טובה.

(ושנה מאז שבדרך ניסי-טבעי הבאת את גבריאל עד לבית שלנו ושדכת בינו לבין מאירה, שני אנשים מלאים שמחת חיים, אהבה לזולת, רגישות ועוד המון.)

שיהיה בשעה טובה.

התכוונתי שהרגש הכי חזק שלנו תהיה של הודיה עצומה על הזוג שבונה בית חדש בעם ישראל, ולא שזה יהיה מעורבב עם כאב עמוק מנשוא על הרס בלתי נתפס.

התכוונתי שלמרות הקושי הכרוך בלקיים חתונה בשנת אבל על חמי היקר, נוכל לשמות בידיעה שבובה וזיידה רוקדים איתנו בשמים, ולא שנדאג שהבנים שלנו לא יוכלו להגיע לחתונה של אחותם.

התכוונתי שנתפלל עבור קרובי משפחה וחברים שלנו ביום המיוחד הזה שגם להם יהיה טוב, ולא שנזעק רק תשמור אותם בחיים.

התכוונתי שכל מי שמגיע לחתונה יהיה עם לב שמח ולא עם לב שבור.

התכוונתי שלא נישן לילה לפני החתונה מהתרגשות ולא מתוך רעש של מטוסי קרב שעוברים על ראשינו.

התכוונתי שאני אחבק את הבת שלי מתוך שמחה והודיה, ולא מתוך הרגשה שאם אני לא מחזיקה אותה היא תתפרק מבכי של כאב על מלחמה, ועל בשורה של אח של חברה שנהרג.

התכוונתי שהנכדים שלנו יהיו כאן בהכנות לחתונה וישתוללו כרגיל ולא בגלל שכלותי לא רוצות להיות בבית ללא בעליהן.

אתה הוא מלך א-ל חי וקיים.

אתה מחליט מה נחשב שעה טובה.

ואנחנו מודים לך על הזכות להיות כאן בארצנו הקדוש, לחתן בת מחוץ לבית שלנו ברחובות העיר שהתמלאו עם הילדים שלנו , ועכשיו הנכדים שלנו, משחקים. ובתקווה שתתן לנו כוחות לשמוח על בניית עם ישראל ושתביא לנו כבר היום את הגאולה השלמה במהרה. אמן