אהבה זקוקה לשפה: תרגול לקראת ט"ו באב לחיזוק האינטימיות הרגשית

ט"ו באב מתואר לעיתים כחג האהבה היהודי. הוא מזמין אותנו לחגוג אהבה, זוגיות ואת השמחה שבמציאת האדם שאיתו אנו בונים את חיינו, או בוחרים בו מחדש, יום אחרי יום.

אבל אהבה שמחזיקה לאורך זמן אינה נבנית רק ממחוות רומנטיות או ממשיכה פיזית. היא נבנית גם מתוך העבודה השקטה, ולעיתים הבלתי נראית, שמתקיימת בתוך מערכת יחסים: היכולת לשים לב, להקשיב מתוך סקרנות, להביע הערכה, לשתף בפגיעוּת וללמוד להבין מה מתחולל בעולמו הפנימי של האדם שלצידנו.

אינטימיות רגשית היא הבסיס לקשר עמוק ומתמשך. היא מאפשרת לנו לא רק להרגיש אהובים, אלא גם להרגיש שמכירים אותנו באמת.

בשיר השירים נאמר:

"נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" (שיר השירים ה', ו')

דבריו אינם רק מעבירים מידע; הם נוגעים בנפשה ומעוררים אותה. זהו ביטוי מקראי עוצמתי לאינטימיות רגשית הנוצרת באמצעות הדיבור. גם מי שמדבר וגם מי שמקשיב זוכים במפגש כזה. אפשר לומר שזהו מפגש של נשמות.

ובכל זאת, גם זוגות שאוהבים מאוד זה את זו מתקשים לעיתים למצוא את השפה שתאפשר קרבה כזו. בט"ו באב הזה, נוכל לחגוג אהבה לא רק באמצעות מחוות רומנטיות, אלא גם באמצעות יצירת מקום לתקשורת משמעותית.

כשמדברים - אבל לא באמת מתחברים

החיים רצים, והשיחות בינינו הופכות בקלות לרשימות של משימות:

• מי אוסף היום את הילדים?

• מה צריך לקנות בסופר?

• שילמת כבר את החשבון?

• באיזו שעה יוצאים?

זוג יכול לדבר לאורך כל היום, מבלי שאף אחד מהם באמת משתף במה שעובר עליו.

אנחנו אולי יודעים מה בן או בת הזוג שלנו עשו היום, אבל לא יודעים מה ריגש אותם, מה אכזב אותם, ממה הם חששו או מה נתן להם תקווה. אנחנו חיים זה לצד זו, אך לעיתים רחוקות עוצרים לשאול: "מה באמת קורה אצלךבפנים?"

לפעמים כל מה שצריך הוא מסגרת פשוטה שתעזור לנו להאט את הקצב ולפגוש זה את זו מחדש.

מה נידה יכולה ללמד אותנו על אינטימיות

חיי הנישואין על פי ההלכה כוללים מסגרת שמזכירה לנו שקרבה דורשת כוונה.

מחזורי הנידה והמקווה יוצרים גבולות סביב האינטימיות הפיזית. הם מלמדים שלא הכול זמין בכל רגע, ושמערכת יחסים אוהבת אינה יכולה להישען רק על מגע.

בתקופות שבהן ביטויי הקרבה הפיזיים מוגבלים, בני הזוג מוזמנים לפתח דרכים אחרות לתקשר ולהתחבר. אנחנו לומדים להביע אהבה ודאגה באמצעות המילים שלנו, תשומת הלב שאנחנו מעניקים, המעשים שלנו והנכונות שלנו להקשיב.

כמובן, עצם שמירת הלכות נידה אינה יוצרת באופן אוטומטי אינטימיות רגשית. המרחק עלול להפוך לבדידות, והמפגש המחודש עלול להישאר בעיקר גופני – אלא אם נטפח באופן מודע את הקשר שמתחת לפני השטח.

אבל מחזור הנידה והמקווה מזמין אותנו לשאול שאלות חשובות:

• כיצד נשמור על נוכחות רגשית גם כשאין אפשרות למגע?

• כיצד נבטא אהבה ודאגה בדרכים אחרות?

• כיצד נהפוך את המפגש המחודש שלנו לא רק לפיזי, אלא גם לרגשי ורוחני?

אינטימיות פיזית יכולה להיות ביטוי יפה לקרבה, אך היא אינה יכולה להחליף חיבור רגשי. מערכת יחסים בריאה ויציבה זקוקה לשניהם.

לבנות שפה של אינטימיות רגשית

אינטימיות רגשית אינה נוצרת בדרך כלל משיחה אחת עמוקה.

לרוב היא נבנית מתוך רגעים קטנים של שיתוף כנה, שחוזרים על עצמם לאורך זמן.

תרגיל התקשורת הבא לזוגות אולי ייראה בתחילה פשוט מדי, ואפילו שטחי. אבל שאלות פשוטות יכולות לפתוח ערוצי תקשורת חדשים. הן עוזרות לנו להיות מודעים יותר לעולמנו הפנימי, ולגלות סקרנות כלפי האדם שאנחנו אוהבים.

עם הזמן הן מעניקות לנו שפה לשתף לא רק בשמחות, אלא גם בקשיים, בימים הטובים, באכזבות, בצרכים ובחלומות שמרכיבים את החיים ואת הזוגיות.

לראשונה הכרתי את התרגיל הזה בשם "כלי התקשורת השוודי" (The Swedish Communication Tool). אולי שם מדויק יותר יהיה פשוט: בדיקת הקשר בשש שאלות.

בדיקת הקשר בשש שאלות

בחרו מקום נעים וזמן רגוע שבו לא צפויות הפרעות. הניחו את הטלפונים בצד והרחיקו הסחות דעת.

כל אחד מבני הזוג עונה על כל שש השאלות. אחד מבני הזוג מסיים לענות על כולן, ורק לאחר מכן השני מתחיל.

בזמן שבן או בת הזוג מדברים:

• אל תקטעו.

• אל תתקנו את הגרסה שלהם למה שקרה.

• אל תתגוננו.

• אל תציעו עצות.

• אל תנסו לפתור את הבעיה.

כל מה שאתם מתבקשים לומר הוא:

"תודה ששיתפת."

או:

"אני אוהב/ת אותך."

זה הכול.

1. מה היה החלק הכי טוב ביום שלי?

השאלה הזו מאפשרת לשתף במה שהביא שמחה, סיפוק, משמעות או אפילו רגע קטן של הקלה.

2. מה היה החלק הכי קשה ביום שלי?

כך נוצר מקום ללחץ, לתסכול, לאכזבה או לכאב, מבלי למהר לנסות להעלים אותם.

3. מה אני אוהב/ת ומעריך/ה בך?

כשאנחנו מביעים הערכה באופן קבוע, אנחנו ממשיכים לראות את הטוב שבבן או בת הזוג שלנו, במקום לקחת אותו כמובן מאליו.

4. מה אני מרגיש/ה עכשיו?

מתן שם לרגשות עוזר לנו לפתח שפה רגשית. הוא גם מסייע לבן או בת הזוג להבין מה מסתתר לעיתים מאחורי המילים או ההתנהגות שלנו.

5. למה אני זקוק/ה עכשיו?

אין פירוש הדבר שכל צורך חייב להיענות מיד. הצעד הראשון הוא פשוט ללמוד לזהות את הצרכים שלנו ולבטא אותם, במקום לצפות שבן או בת הזוג ינחשו אותם.

6. מהם התקוות והחלומות שלי?

מערכת יחסים אינה מורכבת רק מהמשימות של היום. השאלה הזו מזכירה לנו ששני בני הזוג ממשיכים לצמוח, לחלום, להשתוקק ולהתפתח.

נסו זאת במשך שבועיים

תרגלו את "בדיקת הקשר בשש שאלות" במשך שבועיים, בלי ציפיות.

אל תשפטו אם כל שיחה הייתה עמוקה מספיק. אל תשתמשו בשאלות כדי להתחיל ויכוח או לפתור את כל הקשיים במערכת היחסים. ואל תתייאשו אם חלק מהתשובות יישמעו קצרות או שגרתיות.

המטרה היא פשוט להתייצב, לדבר בכנות ולהקשיב בלי להתגונן.

ככל שהתרגיל יהפוך מוכר יותר, כך גם התשובות עשויות להעמיק בהדרגה. תסכול רגעי עשוי לחשוף פחד עמוק יותר. צורך פשוט עשוי לפתוח שיחה על תחושת הערכה או תמיכה. חלום לעתיד עשוי להזכיר לכם חלום שפעם חלקתם יחד.

השיחות הקטנות האלה יכולות להפוך לבסיס של חיבור משמעותי הרבה יותר.

לחגוג חיבור עמוק יותר

ט"ו באב מזמין אותנו לחגוג אהבה לא רק באמצעות פרחים, ארוחה זוגית או זמן משותף, אלא גם באמצעות יצירת מרחב שבו נוכל באמת להקשיב לאדם שאנחנו אוהבים.

גבולות יכולים לעזור לנו להיות מכוונים יותר. הקשבה יכולה לעזור לנו להיות מלאי חמלה יותר. תקשורת כנה יכולה לאפשר לאינטימיות הפיזית לצמוח מתוך קרבה רגשית עמוקה.

בט"ו באב הזה, נסו לשאול שש שאלות פשוטות.

ואז הקשיבו.

לא כדי לענות, לא כדי לתקן, ולא כדי לפתור – אלא כדי להכיר, ולהיות מוכרים.

מי ייתן ונזכה לבנות מערכות יחסים שבהן האינטימיות הפיזית והרגשית מחזקות זו את זו; שבהן שני בני הזוג מרגישים שרואים אותם, מעריכים אותם ובטוחים בקשר; ושמאמצינו להקשיב ולהבין יביאו עוד אהבה, רוך וברכה אל בתינו.

שירה נוימן היא עובדת סוציאלית שאוהבת לעזור לנשים ולזוגות לבנות מערכות יחסים בריאות ומחוברות יותר, תוך הסתמכות על הכשרתה הקלינית ופרספקטיבה תורנית. היא מתגוררת בירושלים עם בעלה וחמש בנותיה