המשמעות של עשר: לוחות ואובדן, השבור והשלם

עשרה מי יודע? עשרה אני יודע - עשרה דבריא

מה זה עשר?

בשבועות (ואולי חודשים) האחרונים, חיפשתי נואשות את הדרך הנכונה לציין עשר שנים להולדתה של בתנו הקטנה, אמונה ברכה אסתר, שנולדה פגה ונפטרה חמישה ימים לאחר מכן. בבוקר יום ההולדת, מעורפלת מחוסר שינה ואזעקות, השיר מליל הסדר "אחד מי יודע" התנגן לי בראש שוב ושוב, וחשבתי — מה אם אשתמש בעשרת הדברות כדי לתת לי כיוון איך לחשוב על הרגע הסמלי הזה.

לקראת חג השבועות, עשרת הדברות באופן ספציפי והתורה בכלל עומדים במרכז, ובתוכם חבויות התובנות שלמדתי בעשור שחלף. עשרת הדברות מתחילות ב"אנכי ה' אלוקיך" — אולי ההוראה הברורה מכולן: אמונה בסיסית בה׳ ובכך שהוא היחיד בשליטה. אמונה לימדה אותי לקחים אינסופיים באמונה, שהסטו את מסלול חיי בדרכים רבות. אני זוכרת את החוויה בפגייה — את אמונה מוקפת במכונות שנועדו להציל אותה, אבל בסופו של דבר לא יכלו לדמות את המערכות שהקב״ה יצר בגוף שלי. אני זוכרת כעוד תזכורת את האמא שעמדה לידי והצביעה על ראשי התיבות של אמונה, א-ב-א, ואז הצביעה למעלה. קל לנו להרגיש תלויים בגורמים חיצוניים או בעצמנו וביכולות שלנו, וקל לנו לשכוח מי באמת שולט.

החצי השני של הדיברות עוסק באופן בו אנו מתייחסים אחד לשני. בהקשר לדיברה "לֹא תִרְצָח", חכמים אומרים שחוסר חסד שווה למעשה רצח. בסופו של דבר, הדבר היחיד שבאמת ברור לי הוא לנסות ולנהוג באחרים בחסד. נעמי שמר, המשוררת הלאומית, כתבה: "אנשים טובים באמצע הדרך" — אלה שעברו דברים דומים, אלה שמראים חסד דווקא כשקשה, ואלה שנשארו לצידנו בכל העליות והמורדות, בזכותם אפשר לצעוד, לעבור את מה שעומד בפנינו. אמונה לימדה אותי לחפש אנשים כאלו ולנסות בעצמי להיות אחת כזו.

אמנם היה נחמד לסדר את המחשבות שלי במבנה מסוים, אבל משהו לא הרגיש מדויק או מספיק. המשכתי לחפש עוד, לדבר המושלם לחשוב, להרגיש או לעשות, ועדיין לא מצאתי.

בתוך הניסיון למצוא משמעות וקשר לעשור שחלף בעקבות אמונה, אדם חכם בחיי הביט בי ואמר: "אני לא בטוח שכל הזמן צריך להיות רובד אינטלקטואלי על להיות אמא עם לב שבור (שתמיד מתרפא, ועדיין שבור). לתת לעצמך להיות עם לב שבור זה גם חשוב."

פתאום עלה מול עיניי אולי החיבור הכי עמוק לעשרת הדברות: השבר.

המפרשים כותבים רבות על למה משה שבר את הלוחות, והכתבים החסידיים והמודרניים עוסקים ב'ערך' של שבירה — מה היא עושה באדם, באומה, איך אפשר לצמוח מחדש מתוך השברים וליצור משהו יפה. וכל זה נכון ומשמעותי ודברים שחוויתי בעשור האחרון, ברוך ה'. אך כרגע ההתמקדות שלי בשבר עצמו.

כשמשהו נשבר, אפשר להרגיש כמה הוא היה גדול. השבר מתפשט ונוגע בהכל. אני לא משווה בין אבל לבין התורה; אבל אני תוהה אם יש משהו עמוק בעובדה שברגע שבירת הלוחות ה׳ שולח לנו את המסר שהתורה היא דבר החודר לכל היבט בחיינו; נכנסת לכל פינה, לכל מצווה וחטא, לאושר ולכאב, לטרגדיה ולשיא.

הגמרא בבבא בתרא (י״ד ב') כותבת: "מלמד שהלוחות ושברי־לוחות מונחין בארון" - הלוחות השלמים ושברי הלוחות היו מונחים זה לצד זה בארון הברית.

הלוחות השבורים לא התאחו, לא הוסתרו, לא נשכחו. אי אפשר למחוק את השבר. הרגע השבור ביותר של עם ישראל — רק כמה שבועות לאחר מתן תורה — ורגעי השבר האישיים שלנו, גם כאומה (כמו הזוועות מאז 7 באוקטובר) וגם כבני אדם באבל, הם עצמם דברים שעלינו לנהוג בהם כקדושים. למרות שאולי נרצה לשכוח, לרפא, או ליצור מהם משהו חיובי (ואנחנו כן עושים את שלושת אלה), לקח הלוחות השבורים מלמד שגם הרגעים השבורים ביותר שלנו הם קדושים בפני עצמם — מונחים בארון שאסור לגעת בו.

הסידור של הלוחות זה לצד זה מלמדת אמת נוספת: השלם והשבור יכולים להיות בנפרד. לא כל רגע של שלמות חייב להיות נוגע בשבר; מותר לנו פשוט להיות שלמים ושמחים לפעמים. לקראת שבועות, שיא של שלמות, ובזמן שאנחנו חיים במציאות מלחמה, חשוב לאפשר לעצמנו להיסחף לרגעים טהורים של יופי ושמחה כשהם מופיעים.

לכן השנה, על רקע ארץ ואומה שלא הרגישה אף פעם כל כך שבורה, כשאני משקפת עשר שנים מאז אמונה, אני מודה על השיעורים שלמדתי, על המשפחה הכי יפה במדינה הכי יפה, על הקריאה לחיות את החיים במלואם למרות חוסר השליטה, לפעול מתוך חסד ולהכיר בחסד של אחרים. אני גם מנסה לאפשר מקום לשבר, כמו שהוא — ולהתנגד לצורך לתקן, להפוך אותו למשהו חיובי. אני גם מנסה לאפשר לעצמי פשוט להיות ברגעים השלמים, לקבל את השמחה והיופי כשהם מגיעים.

ובלב שלי, הם יכולים לשבת זה לצד זה: השבור והשלם, שניהם הקודש שבקודשים.

שריל פרנקל-בורנט יזמה את ברכת אמונה, הספרון של מרכז עדן על טבילה והתמודדות עם אתגרי פוריות ואובדן, לציון חמש שנים לפטירתה של אמונה, כחלק מיצירת מרחב לשבר ולחיים. המשאב הוא ביטוי של האיזון שבין לשאת את השבר ולהמשיך לחיות, שאנחנו מקווים שיוכל לעזור גם לאחרים.